כשחלמתי על פריז ,
היתה לי תמונה אחת שממש עמדה לי מול העיניים.
לשבת בגני לוקסמבורג, על כסאות המתכת הירוקים,
ליד המזרקה, לקרוא ספר בנחת, ולהנות מהאווירה.
אם יש ילדים שמשיטים סירות מעץ אז בכלל.
רצה הגורל והיה חם למות.
ורק המחשבה לשבת שם טיגנה לי את המוח.
אבל אין מצב שאני לא עושה את מה שתיכננתי.
אז ביום האחרון קמתי מוקדם ,ארזתי, אכלתי משהו קטן
(גרנולה מניצת, יוגורט עיזים אורגני ואוכמניות טריות)
ויצאתי לדרך.
הפעם לקחתי מטרו כי רציתי להגיע מהר,
גררתי לי כסא , והתיישבתי ליד המזרקה.
אז נכון, לא קראתי ספר כי לא היה לי כוח לסחוב אותו אחר כך איתי כל היום.
אבל נהנתי, וואי איך נהנתי.
אחרי חצי שעה הצוואר שלי התחיל להעלות עשן,
אז עברתי לצל.
לא לפני שביקשתי משתי אירלנדיות חמודות לצלם אותי.
בכל זאת, זה מה שדימיינתי כל כך הרבה זמן.
אחרי שיחה קצרה עם ה'תיירות', המשכתי לייעד הבא,
האייפל,
קלאסי, אבל חובה, ראיתי אותו כמה פעמים בחיי,
אבל זה היה כל כך מזמן, שהגיע לו עוד ביקור.
כשסיימתי עם האייפל, נסעתי למסעדה טבעונית שהיתה נראית וואו, ונורא רציתי לאכול בה .
לשמחתי, ה'דודה',
סיימה את כל הקניות לשבת והצטרפה אליי.
האמת, אכזבה, המרק הקר היה וואו, המנות העיקריות,
נו מילא, לא משהו.
משם לקצת השלמות שופינג, לי, לילדים, לאהוב ליבי, שבלעדי הדחיפה שלו והפרגון כל זה לא היה קורה.
בכל זאת שבוע ראשון של בית ספר אחרי החופש...
וזהו, טיסה הביתה.
תם ונשלם, אבל אני עוד אחזור.
ואני לא מתכוונת לחכות עוד 20 שנה.
