פריז יום #3

היום בתוכנית רחוב ריבולי והלובר.

יורדת לי ברגל לכיוון הסיין

(מלון במקום אליפות כבר אמרתי?)

 וברגע של חולשה מחליטה שהיום זה היום שלי להתפנק ולאכול משהו שלא אכלתי כבר שנים,

ובטח לא את המקור הפריזאי הכל כך הרבה יותר טעים.

קרואסון.

הזמנתי כרטיסים מראש לתערוכה של לואי ויטון, של הביוקר (בחינם),

ובזמן שחיכיתי קפצתי לדלת ממול לכלבו הסמאריטן.

אוי לי על העיניים,

או כמו שדודתי האהובה נוהגת לומר, 'אני תמותי!'

בשעה 11 אפס אפס התייצבתי בכניסה ונכנסתי לתערוכה מ ה מ מ ת.

קצרה, אבל כל כך כל כך יפה, אין מה להגיד , מוכשר.

בהמשך היתה חנות 'מזכרות' במחירים שווים לכל כיס.

ובית קפה שברוב חוצפתי ביקשתי להכנס אליו רק כדי לצלם את הקינוחים שהיו תערוכה בפני עצמה.

משם ללובר , עוד קצת חנויות עיצוב(ברור),

גני טווילרי, על הקונקורד נאלצתי לוותר כי הוא בשיפוץ.

משם הלאה לגלארי לאפייט,

 אמאל'ה ואבאל'ה,

 אני מסתובבת שם ותוהה ,

 מי לעזאזל האנשים שיכולים לקנות כאן??

אשכרה יש אנשים בקופות.

ואז אני נזכרת שעולמי צר כנמלה ,

ואני בעצם מכירה רק אנשים כמוני.

את אלה שגורלם פחות שפר עליהם אני לא כל כך מכירה , ובאותה המידה את אלה ששפר עליהם יותר.

אנחנו פשוט לא יושבים באותם בתי קפה...

אבל השוס הרציני, הגג,

תצפית מעלפת על כל העיר, כן כן בחינם.

והחום , מה נסגר, פריז, נצלתי על הגג כמו עגבניה.

אחר כך בית קפה חמוד ובריא למנה של סופרבול,

שייק סמיך וטעים עם גרנולה ותוספות.

לאזן קצת את הקרואסון של הבוקר